פסק-דין בתיק ב"ל 30893-08-10

1.      התביעה של התובעת לדמי לידה גם בגין עבודתה במשפחתון של אימה בחודשים מאי - אוגוסט 2009 נדחתה מן הטעם שלא הוכח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי בין התובעת לבין אימה שררו יחסי עובד ומעביד. לפיכך, הוגשה התובענה, ובהתאם השאלה המונחת לפיתחנו היא - האם שררו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין אימה בתקופה הנ"ל.

2.      ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו כעולה מעדות התובעת ואימה - הגב' אסתר שמש:

          א.      האם ניהלה בביתה, כעצמאית, משפחתון במשך כ- 8 שנים. מטעמים אישיים של רוויה מעבודה בתחום החליטה האם שלא לפתוח בשנת הלימודים תשס"ח (תחילתה ב- 9/08) את המשפחתון, והיא חיפשה עבודה באמצעות קבלן כח אדם. במסגרת זו הוצבה האם לעבודה בבנק.

          ב.       התובעת, ילידת 1987, ובעלת הכשרה כגננת ילדה את ילדה הראשון בחודש 2/08. בחודש 9/08 החלה התובעת לעבוד בצהרון, 5 ימים בשבוע, בין השעות 13:30 - 16:30.

           ג.       בחודש אפריל 2009 סיימה האם את עבודתה בבנק - לטענתה בחקירה בפני חוקר הנתבע (נת/2) משום ש"העזיבו" אותה בבנק, ולטענתה בפנינו כי ההכנסה לא היתה יציבה ותלויה בדרישות הבנק, וכן נעשו אליה פניות של הורים לטפל בילדיהם. לפיכך, בחודש מאי 2009 פתחה האם בחזרה את המשפחתון.

          ד.       בחודש מאי 2009 היה במשפחתון ילד אחד; בחודש יוני 3 ילדים; בחודש יולי 4 ילדים; בחודש אוגוסט 7 ילדים והמשפחתון פעל כקייטנה.

          ה.      בחודש מאי 2009 השתכרה התובעת, לפי תלוש השכר, 20 ש"ח נטו לשעה בגין 25 שעות; בחודש יוני 20 ש"ח נטו לשעה בגין 110 שעות; בחודש יולי עלה שכרה של התובעת ל- 30 ש"ח ברוטו לשעה (כפי השתכרותה בצהרון), ושכרה שולם בגין 100 שעות; בחודש אוגוסט שכרה שולם בגין 160 שעות.

           ו.       ביום 2.11.09 ילדה התובעת את הילד השני, וביום 29.11.09 הגישה תביעה לדמי לידה.

3.      כאמור, הנתבע לא הכיר בעבודה של התובעת אצל האם. התובעת הגישה תביעה ואף צרפה אליו מכתבי הורים. בישיבת הקד"מ טען הנתבע כי בחודשים מאי - יוני התובעת עבדה במשפחתון בבחינת עזרה משפחתית, וכי בחודשים יולי - אוגוסט "אנו טוענים שהתובעת עבדה כעובדת עצמאית והיה עליה להרשם כעצמאית".

4.      ביום 11.5.11 נשמעו העדות והצדדים סיכמו את טענותיהם. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים החלטנו לקבל את התביעה, ואלה טעמינו:

           א.     סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, מכיר ב'בן משפחה' כב'עובד' "אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד". דהיינו - החוק מבחין בין עבודה הנעשית מתוקף המחויבות המשפחתית לבין עבודה הנעשית מכח מחויבות חוזית (יחסי עובד ומעביד). החוק מוכן להכיר בעבודה מהסוג הראשון ובלבד שהוכחה עבודה סדירה שאילולא נעשתה היתה נעשית ע"י עובד. בגדר "בן משפחה" נמנים אלה: "אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".

           ב.      לצורך בחינת השאלה נזכיר את העקרונות שנקבעו  על ידי בית הדין הארצי בעניין זה בתחום הביטחון הסוציאלי : קירבה משפחתית אין בה לכשעצמה בכדי למנוע אפשרות היווצרות יחסי עובד - מעביד. כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: אם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכו'.

            ג.      יאמר כבר עתה כי טענת הנתבע לפיה התובעת עבדה בחודשים יולי - אוגוסט כעצמאית דינה להדחות, משהנתבע לא הביא שום טעם סביר לראות בתובעת כעצמאית. אין חולק כי לאם היה שנים רבות משפחתון בביתה היא, אין חולק כי התובעת שנישאה אינה גרה בבית האם, לא נסתרה טענת האם כי היא שבה ופתחה את המשפחתון, לא נסתרה טענת התובעת לפיה לא היתה בקשר עם ההורים בכל הקשור לשכר הלימוד, ואין חולק כי מספטמבר 2009 המשיכה האם להפעיל את המשפחתון. הנתבע נתלה בטענה אחת ויחידה והיא השינוי בשכר של התובעת והשתנותו עם השינוי במספר הילדים. בכל הכבוד, מדובר בטענה שאין בה כל ממש. שינוי בשכר ואף התנייתו בהיקף עבודה או אפילו מספר נרשמים אין בו די כדי לראות ב'עובד' בבחינת עצמאי.

           ד.      דחיית הטענה של הנתבע לפיה בחודשים יולי - אוגוסט עבדה התובעת בגן כעצמאית, משמעה כי לא נסתרה טענת התובעת כי באותם חודשים היא עבדה בפועל. השאלה שנותרה היא האם בחודשים אלה, כמו גם בחודשים מאי - יוני, ביצעה התובעת את עבודתה בבחינת 'עזרה משפחתית'.

           ה.     לאור התרשמותנו מהעדויות נחה דעתנו כי העבודה של התובעת במשפחתון לא היתה בבחינת עזרה משפחתית. התובעת והאם הסבירו היטב כי סוכם ביניהן כי התובעת תסייע לאם בפתיחה המחודשת של המשפחתון וכי בהתחלה העבודה תהיה מוגבלת ובהתאם השכר. הסבר זה מתיישב היטב עם הרוויה של האם מעבודה במשפחתון והצורך שלה לקבל עזרה ממשית בעבודה. התובעת העידה כי בחודש מאי עבדה רק שעתיים ביום כי היה רק ילד אחד במשפחתון. וכי מחודש יוני, עם הגידול במספר הילדים, עבדה בשעות 8:00 - 13:00. שעות אלה מתיישבות עם העבודה של התובעת בצהרון ועם המרחקים בין מקום מגוריה, מקום המשפחתון ומקום הצהרון (כחצי שעה הליכה מהמשפחתון לצהרון).

            ו.      אחת מהטענות שהעלה הנתבע היתה כי החל מחודש ספטמבר 2009 רק האם עבדה במשפחתון ואילו היא נעזרה מעת לעת בבעלה - שהוא נכה ברגליו. נטען שאם כך, בודאי שהאם יכולה היתה להעזר בבעלה כאשר פתחה את המשפחתון בחודש מאי 2009 ואף היו בו פחות ילדים. הסברי התובעת והאם בענין זה מתיישבים עם דברי האם בחקירה ולפיה אלמלא עזרת התובעת לא היתה שבה ופותחת את המשפחתון. סביר להניח כי נוכח הרוויה של האם מעבודה במשפחתון היתה - באותו 'צומת' הכרעה - השפעה נכבדה ליכולתה להעסיק אדם מיומן בעבודה עם ילדים וכי עזרה מהבעל לא היתה מספקת. שהרי, אילו כך היה הדבר הרי שמלכתחילה לא היה נסגר המשפחתון.

           ז.      זאת ועוד, אנו נותנים משקל למכתבי ההורים שצורפו לתצהיר התובעת ומהם עולה כי התובעת ביצעה עבודה של ממש במשפחתון, וכאמור - דומה כי הנתבע לא באמת חולק על כך אלא רק על סיווגה של אותה עבודה 'כעזרה משפחתית' או כיחסי עבודה.

           ח.     לבסוף, העובדה כי בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2009 (טרם הלידה) לא שולם לתובעת שכר מחזק את המסקנה כי הדיווחים בתלושי השכר שיקפו מציאות. שאילולי כן, מן הסתם היו מוצאים תלושי שכר גם לחודשים אלה.

5.      סוף דבר, התביעה מתקבלת במובן זה שנקבע כי בחודשים מאי - אוגוסט 2009 שררו בין התובעת לאימה - הגב' אסתר שמש, יחסי עובד ומעביד. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בגין התייצבותה לדיון בסך של 300 ש"ח. משהתובעת יוצגה על ידי הסיוע המשפטי לא נפסוק לה שכ"ט עו"ד.